camera love healing for women

לפתוח עבורך את האפשרות , את המחשבה, את הרצון
שאם תתקרבי לעצמך, תרשי לעצמך, תני לעצמך מקום
תוכלי להגיע לגדול ולהשתנות- בתוכך ומחוצה לך בחיים שלך

תהליכי אהבה בצילום מרפא

צילום מרפא? מה זה ? מי המציא את זה?

הכל התחיל בתרגיל על כאב. צילמתי צילומי סטילס של נשים מספרות על הכאב שלהן. המצלמה תיעדה את הפנים ושפת הגוף. הכאב נשאר באוויר ובין המילים.
בתרגיל הזה ראיתי את הכוח של המצלמה לאפשר חשיפה, לחשוף, לגלות, ולשמור את הסוד.
וככה אני רואה את זה גם היום. המצלמה שם ככלי שמראה, שמזמין לחשיפה, שיכול לקחת, לנצור, לשמר, להכיל, להזמין. הקיבולת שלה גדולה ואין לה פחד. מה שיש לך לתת היא תיקח.
הצילום לא מתפשר. הוא מראה את הדברים כמו שהם, וכשעושים את זה בעדינות וברוך הוא יכול לחשוף את היופי גם במקומות שאנחנו לא רואות יופי.
הצילום מרפא כשאני לוקחת את ההזמנה- להיחשף ולהתבונן. כשאני מתמסרת לתהליך ובוחרת להיחשף ולראות את עצמי חשופה.
ממפגש למפגש יורדות שכבות. המצלמה הופכת לידידותית והתמונות שלי הופכות לידידותיות. 
אני עושה שלום במקומות שהרבה זמן התעלמתי. אני מתבוננת במקומות שהרבה זמן טשטשתי.

– לכתוב איך הגעתי לזה, מה מעניין אותי. לכתוב על כאב ועל האמת שבצילום. 

לכתוב על התהליך מול התמונות והתהליך מסשן לסשן

טרנספורמציה

מה ההבדל בין סשן צילום רגיל לסשן צילומים מרפאים?

כמו שהמצלמה מפנה מקום ומזמינה ככה גם אני.
כדי שתהיה אפשרות לריפוי את צריכה להרגיש בטוחה להביא את הפגיעות שלך.
להביא את הפגיעות מול המצלמה זה דבר גדול שיכול לקחת זמן. כדי שתוכלי לעשות זו אני צריכה להיות יכולה להיות איתך שם. להחזיק עבורך את האפשרות להיחשף, לשמור עלייך, להאמין בך, להזמין אותך ללכת קצת מעבר לגבולות שלך אבל לא יותר מדי. 
בשביל שאני אדע לעשות את זה למדתי לא מעט דברים, ואני ממשיכה ללמוד ולהתאמן ולהתדייק, ולהשתנות ולהתפנות ולגדול ולהתרחב.

כשאת מביאה את הפגיעות שלך במקום בטוח מול המצלמה קורים שני דברים שנראים לעין, ועוד כמה שהם מעבר להבנה והידיעה.
אחד, בעצם האיפשור להיחשף משהו בך מתרכך ונרפא, מעבר לתעוזה ולמורכבות משהו בתוכך לומד גם את החלק הנעים שבלהיחשף.
ושתיים, המצלמה מתעדת אותך ומאפשרת לך לראות את היופי שלך חשופה. כשאת חוזרת הביתה את יכולה בינך לבינך, איתי או עם מטפל\ת או עם חבר\ה להיות ולהתבונן וללמוד לאהוב את מה שאת רואה. בהדרגה. בקצב שלך. דרך העין שלי שאיפשרה לך ונגעה בך וראתה אותך באותו רגע.

יש לזה מקום

מה שאת הולכת איתו בחיים שלך- יש לו מקום.
דימוי גוף, הפרעות אכילה, אכילה רגשית, חוסר בטחון, עליות וירידות במשקל, שינויים בגוף עם הגיל, שינויים בגוף ובמצבי הרוח סביב הסייקל הנשי, סביב הריון ולידה, גיל המעבר.
הכל גדוש ומשפיע ונוכח בתוך החיים שלך ובינך לבינך. הכל חלק מהסיפור חיים שלנו כאנשים ושלנו כנשים. לכל אחת ואחד יש משהו בתוכה שמושתק ויכול לקבל את הבמה,  את זמן הבמה – להישמע, להיראות, לתפוס מקום, לצאת החוצה מהעולם הפנימי והמחשבות אל המרחב של הריפוי המשותף שלנו.

כשהדברים מקבלים מקום ונראים ונגלים במקום להיות מוסתרים יכולה להתרחש תנועה חדשה. אפשר לראות ולגלות עליהם ועל עצמנו, צדדים ונקודות מבט שקודם לכן לא שמנו לב אליהם. וזה כבר המון. נשימה חדשה נכנסת למערכת הפנימית שלך, התרווחות, רגשות חדשים מתגלים, ביטויים של הגוף, מחשבות חדשות. 

?למה דווקא עכשיו

למה דווקא עכשיו?

למה דווקא צילום?

יש המון דרכים להתחבר ולהיפגש עם עצמך. והדרך שאני מציעה היא אחת מיני רבות.
אני רואה על עצמי ועל אחרות שההצטלמות, המצלמה , המרחב המרפא והתמונות, יכולות לתת משהו מיוחד ובעל ערך. משהו מאמת. משהו מזמין. משהו מכיל. 
זה תהליך שיכול ליצור טרנפורמציה עם היחסים שלך לגוף שלך, לפנים שלך, להתבגרות שלך ולמה שאת עוברת בחיים. דרך ההתעמתות- דרך המפגש הישיר עם חלקים שמאתגרים אותך ועם תחושות שמתאגרות אותך.
זה לא תהליך שמתאים לכל אחת בכל זמן.יש רגעים שזה ממש הזמן הנכון עבורו, ויש רגעים שזה זמן להניח לעצמנו להיות.

אני מאוד מאמינה בעבודה שאני עושה עם המצלמה. שהמסע הזה יכול להביא אמת ותנועה ומרחב אמיתי וכנה עבורך ועבור אתגרים ונושאים שאת עסוקה בהם.

מצאו השראה

הציצו בגלריית התמונות

צבעוני. עדין. חשוף. נוגע. אמיתי. פשוט. יפה. חי.

?סקרנית? מרגישה שזה הזמן עבורך

בואי נדבר

עוצמה

בעצם הבחירה שלך מול עצמך לגשת לריפוי, לחשיפה, למקומות בהם מורכב לגעת, יש המון כוח. הכוח בידיים שלך. התנועה היא בקצב שלך. את יודעת מה טוב לך.

אינטימיות

הנחיה והובלה ברגישות תוך הקשבה ותשומת לב לצרכים ולגבולות שלך, בהזמנה להתרחבות וגדילה

מבוכה

אין כמו תחושת המבוכה המציקה מול מצלמה. ההפך המוחלט שלה הוא רגעים קטנים של הנאה ובטחון מהעין המתבוננת. רגעים שפתאום דווקא בגלל ההתבוננות את מוצאת שאת מוציאה מעצמך יותר.

כנות

הרגעים היפים, שהם לפעמים דווקא בין לבין המאמץ. הרגעים הפשוטים שלנו ביננו לבין עצמנו. השקט שבין המילים, שפת הגוף שלך והמבט על מה שעוד לא נאמר במילים. הכל עובר דרך העדשה